שמי תדהר(שם בדוי) ואני מצוייה בתקופה מאוד מורכבת בחיים שלי.עד לפני שנה וכמה חודשים חייתי,כך לפחות האמנתי,חיים מאושרים.בעלי,צחי (שם בדוי) ואני היינו בזוגיות כמעט מושלמת.ילדינו גדלו באווירה של שותפות ואהבה.כמעט ולא רבנו בינינו,נסענו רבות לחו"ל,הדירה שרכשנו מפוארת.,יפה וחמה. לבעל ,לי ולילדינו היתה ילדות מאושרת שבמהלכה ספקנו להם את כל הצרכים הפיזיים והרגשיים."זו היתה מעין אידיאליה" היא נאנחה באוזני חברי.לפני למעלה משנה החל בעלי לחוש כי אינו ממצה את עצמו בקשר הנפלא שהיה לנו.הוא ניסה,בכל כוחותיו ואני מאמינה לו להחיות את הקשר שבינינו.אני זו שלפתע הבנתי שהקשר אינו מתאים לי.במהלך כל אותה שנה חולפת לא הפסקתי לפגוע בו.הוא ספג זאת באופן מופתי ולא הפסיק לנסות ולחדש את האהבה שבינינו.גם כאשר דחיתי את ניסיונתיו המעט פאתטיים להתקרב אלי,לגעת בי,לחדש את הקשר,לחשוק ולאהוב אותי בעוצמה הוא לא פסק מנסיונותיו המתמידים להיות איתי, לאהוב ולחזור להיות הבעל והמאהב שהיה לי עד כה.הודעתי לו בבהירות כואבת ופוגעת שאיני מעוניינת להתנשק איתו יותר מאחר ואיני אוהבת אותו.
אני,לעומתו, חשתי יותר ויותר מרוחקת,יותר מתבודדת,יותר רוצה ריגושים אחרים ולאוו דווקא בתחום המיני.רציתי את המרחב שלי ,את היכולת לעשות ככל העולה על רוחי,את החופש לבחור את החשוב לי והיקר לי.הרגשתי על "גג העולם" מבלי לחוש את הפגיעה המתמדת והממושכת הנגרמת לבעלי שלא הפסיק להיות נאמן, קשוב וכה רוצה לחזור אל העולם הבטוח,הטוב והמוגן שהיה בינינו עד כה.
לפני מספר חודשים בעקבות בקשתו של בעלי החלטתי לעזוב את הבית ולחיות חיים משל עצמי בחופש מוחלט ובנתינה רבה לעצמי בלבד.ההתחלה היתה מבטיחה.אהבתי את תחושת החופש שהיתה לי, את היכולת לנהוג בחיי כפי שארצה.התכתבתי עם בעלי מידי פעם ושלחתי לו דואר אלקטרוני כדי לשמור על סוג מסויים של קשר.היה לי ברור שברגע שארצה לחזור אליו הוא יקבל אותי,מיידית למרות הפגיעה הכה אנושה שספג ממני.ידעתי שבאם אני זו שיזמתי את פרוקו של הקשר ,אני אהיה זו שאוכל לחדשו בכל עת שארצה.זו היתה תחושה נפלאה של עוצמה.
בשלב מסויים בחיי התחלתי לחוש את משמעות העזיבה,את המחסור בבית שבו יש בן זוג שאני מכירה.בן זוג שעל כל יתרונתיו אני מודעת גם לחסרונתיו ויכולה להתמודד איתם.בסגנון של :"עדיף הישן והמוכר על החדש והבלתי מוכר ".הלכתי ליעוץ טיפולי שבו הבנתי את הטעות שעשיתי בנתוק הקשר עם בעלי היקר.
חזרתי אליו אל בעלי היקר. לשאלת חברי : "האם את אוהבת אותו?"היא ענתה:"איני יודעת,אני חושבת שאוכל לאהוב אותו שוב, אתה צריך לזכור אחרי כל כך הרבה שנות נישואין קשה לחוש רגשות חזקים של רגוש , געגוע ואולי גם אהבה מסוג אחר".
והקשר לכותרת הוידוי הזה:-אין קשר. תאריך סתמי ללא כל משמעות אמיתית.
קרימינולוג ויועץ ארגוני
